המבנה והעיקרון של שסתומי EGR עברו אבולוציה מתמשכת. שסתומי EGR מוקדמים השתמשו במבנה מכני בלבד, השולט בזרימת גז הפליטה באמצעות חוקים פיזיקליים. שסתומי EGR מכניים אלה כללו סוגים קונבנציונליים וסוגים חיוביים/לחץ גב. עקרון העבודה שלהם היה דומה למבנה בצורת תוף-, עם קפיץ פנימי ודיאפרגמה. הם ניצלו את הוואקום בסעפת היניקה כדי להתגבר על התנגדות הקפיץ, ופתחו את השסתום כדי להנחות את זרימת גזי הפליטה בחזרה. עם זאת, בשל הדיוק המוגבלת של בקרה מכנית, כלי רכב מודרניים בינוניים-עד-גבוהים- נוטים להשתמש בשסתומי EGR אלקטרומגנטיים.
שסתומי EGR אלקטרומגנטיים שולטים בפתיחה ובסגירה של השסתום באמצעות סולנואיד, במקום להסתמך על הוואקום בסעפת היניקה. יחידת בקרת המנוע (ECU) מחשבת אם לפתוח את השסתום ולשלוט בזרימת גז הפליטה בהתבסס על נתוני-זמן אמת כגון נפח אוויר היניקה, לחץ סעפת היניקה והפליטה, מצב המצערת, טמפרטורת נוזל הקירור ומהירות המנוע. שליטה מדויקת על שסתום הסולנואיד באמצעות אותות חשמליים משיגה תהליך מחזור גזי פליטה יעיל יותר.
לסיכום, מערכת ה-EGR, כאמצעי יעיל להפחתת פליטת תחמוצת חנקן מכלי רכב, משיגה את יעדיה הסביבתיים על ידי הכנסת חלק מגזי הפליטה לבעירה משנית. כמרכיב מפתח לשליטה בכמות גזי הפליטה המעורבבים פנימה, שסתום ה-EGR משחק תפקיד חשוב יותר ויותר בכלי רכב מודרניים. רוב הרכבים המודרניים משתמשים בשסתומי EGR אלקטרומגנטיים הנשלטים ישירות על ידי מחשב המנוע כדי להשיג תהליך מחזור גזי פליטה מדויק ויעיל יותר.
